כהן ואח' נ' קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לביטול הסכם לרכישת רכב משומש, להשבה ולפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם עקב רכישת הרכב.

הרקע העובדתי

ביום 24.6.11 קנה תובע מס' 1 (להלן: "התובע") מהנתבעת רכב שברולט שנת 2008 מס' רישוי 1370464 (להלן: "הרכב"). בעת רכישת הרכב נחתם בין הצדדים הסכם מכירת רכב (להלן: "ההסכם"). התובע שילם עבור הרכב 40,000 ₪.

עובר לחתימה על ההסכם הציגה הנתבעת לתובע דו"ח אודות הטיפולים השוטפים שעבר הרכב (להלן: "דו"ח הטיפולים") ודו"ח בדיקה שנערכה לרכב בחברת קומפיוטסט חיפה ביום 6.2.11 (להלן: "דו"ח הבדיקה"). לתובע הוצג גם טופס גילוי נאות על פי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: "טופס גילוי נאות" ו"חוק מכירת רכב משומש" בהתאמה), והוא חתם עליו.

במעמד רכישת הרכב מסרה הנתבעת לתובע תעודת אחריות, הכוללת התחייבות של הנתבעת לתיקון תקלות בחלק ממערכות הרכב. תקופת האחריות הינה המועד המוקדם מבין שנה או 20,000 ק"מ. באותה תעודה גם התחייבות של הנתבעת לקניה חוזרת של הרכב בהתקיים התנאים המפורטים בה (להלן: "תעודת האחריות").

זמן קצר לאחר רכישת הרכב התגלו בו תקלות שונות, שבגינן החליפה הנתבעת חלקים שונים ברכב. התובע פנה לנתבעת וביקש להחליף את הרכב באחר, אולם הנתבעת סרבה.

ביום 23.8.11 החליפה הנתבעת מנוע ברכב. ההחלפה בוצעה במוסך קח"ן מוטורס (להלן: "מוסך קח"ן").

הרכב היה אמור לעבור טסט ביום 24.12.11, ואולם הטסט בוצע רק ביום 10.1.12, ועד אז הרכב הושבת, מאחר שהנתבעת אחרה לספק לתובע שטרי מכר של המנוע החלופי ולדווח עליו למשרד הרישוי.

לאחר החלפת המנוע התגלו ברכב תקלות עוד מספר פעמים, ואלה תוקנו במוסך קח"ן.

דיון והכרעה

האם זכאי לתובע לבטל את הסכם רכישת הרכב, והאם זכאים הוא ובתו לפיצוי בגין נזקיהם? אלה הן השאלות הטעונות הכרעה במקרה זה.

התובעים טוענים כי מבחן התוצאה מצביע על כך שקיימים במקרה זה אי התאמה מהותית או פגם שורשי. התובעים מפנים להוראות חוק המכר, התשכ"ה-1968 (להלן: "חוק המכר"). התובעים מוסיפים וטוענים שמאחר שהפגם לא תוקן יש לבטל את ההסכם.

מנגד טוענת הנתבעת כי הוראות חוק המכר לא חלות לנוכח הוראות ההסכם בין הצדדים. עוד טוענת הנתבעת כי מדובר ברכב ישן, שנמכר בהנחה גדולה עם קילומטראז' של מעל 130,000 ק"מ, ולכן צפוי היה שיהיו בו תקלות, ולצורך כך קיבל התובע מהנתבעת את תעודת האחריות.

אציין כי אין מחלוקת שהנתבעת קיימה את חובותיה לפי הוראות חוק מכירת רכב משומש, שכן מסרה לתובע את המידע ואת המסמכים שחובתה למסור לו לפי חוק זה.

מכאן אעבור לדון בסוגיות שבמחלוקת שעניינן חוק המכר. תחילה אבחן אם קיימת במקרה זה אי התאמה כמובנה בסעיף 11 לחוק המכר. אם אמצא כי התשובה לכך חיובית אדרש לשאלה אי זכאי התובע להסתמך על אי התאמה זו לנוכח הוראות ההסכם.

טענת התובע היא כי מתקיימת במקרה זה אי התאמה, שכן לא ניתן לעשות ברכב שרכש שימוש רגיל לנסיעה בשל קיומה של בעיה במנוע. התובע מתייחס בטיעוניו לאי התאמה כהגדרתה בסעיף 11(3) לחוק המכר:

"נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם".

לטענת התובע, מנוע הרכב היה פגום כבר בעת שנמכר לו. האם עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח טענה זו? אני סבורה שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב.

התובע מסר בתצהירו כי בחלוף ימים לא רבים לאחר רכישת הרכב היו בו בעיות: הוא הרגיש "סחיבה" של ההגה, רעשים במנוע, רעשים בהחלפת הילוכים בגיר בזמן נסיעה ובהעלאת מהירות, והיו נזילות שמן ומים קשות שאילצו אותו לבדוק מים ושמן באופן יום-יומי ולמלא מים אחת ליומיים (סעיף 7 לתצהיר התובע). איתי נפגי, מנהל סניף חיפה בנתבעת (להלן: "נפגי") אישר בחקירתו הנגדית שהתובע פנה אליו בהתחלה ואמר לו שיש בעיה במנוע (ראה עדותו בעמ' 23 שו' 27-28).